1)שם: שמואל מונהייט (Samuel Monhit)
2)שנת לידה:25/12/1926
מקום לידה: פולין,לודג',רחוב גלובנה מס 46
3)סיפור חייו:
ילדות: נולדתי למשפחה שבה אבי היה עובד שכיר בעיר לודג', עיר של בתי חרושת טקסטיל. בפולין בזמן ילדותי חיי משפחה יהודית לא הייתה קלה. לא תמיד ראש המשפחה היה מועסק, לשמחתי לאבא שלי הייתה עבודה קבועה. כך שלי ולאחיי, יחסית, היו חיים מסודרים.
בגרות: ב25 לדצמבר 1939 הייתה צריכה להיחגג לי בר מצווה, אך זה לא התרחש כי בספטמבר באותה שנה פרצה מלחמת העולם השנייה. וחל איסור למבוגרים יהודים לצאת מבתיהם, אבל המצב הכריח אותי להשיג כסף, אז התחלתי למכור גלויות. ביום אחד ניגשתי לאוטו שעמד ברחוב, מבלי לדעת שיושב בפנים איש של המשטרה החשאית (גסטאפו), הוא כיוון אליי אקדח ואני לא יודע איך ניצלתי.
משפחתי ברחה מהעיר ונסעה ברכבת לכיוון ורשה, כדי שנוכל להגיעה לביליסטוק.
נעצרנו בעיר מלקיניה שם הגרמנים ריכזו אותנו בבית הדואר והם דרשו מאיתנו למסור דברי ערך וכספים תוך שהם מכים את היהודים. כשיצאנו החוצה הפולנים יצרו מעבר בין שתי שורות, אחד הפולנים רצה לקחת את אחי אבל אני (הייתי בן שלוש עשרה באותה תקופה) בעטתי באחוריים שלו והוא התבלבל ובאופן זה הצלחתי לשחרר את אחי.
מנהגים: נהגנו לחגוג את כל החגים והמועדים היהודים והמשפחתיים.
חברים: היו לי חברים במסגרת בית הספר אבל החיים לא אפשרו לי לקשור שקר יותר הדוק איתם. בית ספר: הלכתי לבית הספר היהודי, יחד איתנו למדו גם ילדים ממשפחות עניות. ילדים ממשפחות מבוססות היו מביאים איתם לבית הספר כריכים ולחמניות לילדים האלה כתרומה.
תחביבים: בכמה ממוצרים כמו: שוקולד, קפה ורטבים היו מודבקים על העטיפות בולי פרסום שהיינו אוספים ואחר כך
שולחים למפעלים ומקבלים בחזרה אלבומים ותמונות של: מלכים, מגלי עולם, דגלים וערי בירה. בנוסף לזה אני ואחי היינו אוספים בולים. על פי פקודת השלטונות הגרמנים היינו חייבים למסור לידם את האלבומים תחת איום של עונש מוות. העלייה לארץ: ב-1957 החלטנו אני ואשתי, חנה, יחד עם בתנו נחמה, לעלות ארצה. הגיענו למסקנה היסטורית שאנחנו לא יכולים לחיות כמיעוט בין עמים זרים. כתוצאה מזה ראינו שאנחנו לא רצויים בפולין. התארגנות: אספנו ביום ההחלטה את התכולה שהייתה לנו, והחלטנו לעזוב את פולין והוכרחנו לוותר בזאת על אזרחותנו בפולנית.